האם הפכנו ליחצ"נים של חלון ראוה וירטואלי?

יש שלב שבו עוצרים וחוזרים לחזק את המקורות....

יש באדם רבדים רבים. אפשר להמשיל אותו לחנות זוהרת, שבקומת הכניסה יש חלון ראוה נוצץ, שם נמצאים כל הדברים שאנו מציגים כלפי חוץ, ושם הכל מואר ומוכר. למטה יותר יש מחסן, שם מאוחסנים כל ההרגלים, הפחדים, ושאר הדברים שאנו לא ממהרים לחשוף.

אם יורדים עוד, מגלים כמה וכמה קומות חשוכות יותר ומוכרות פחות, של דברים שבכלל לא קרובים למודעות שלנו, דברים גולמיים יותר, פחות מוגדרים, כמו נטיות חיוביות שטרם מימשנו, או כמו שברי זכרונות ילדות מאיימים שהדחקנו.

אפשר לקרוא לקומות האלה: "תת מודע" או "תת-הכרה" (כמו שמכנים אותם בעולם הפסיכולוגיה), רבי ישראל מסלנט קרא להם: "כוחות כהים" (אור ישראל, אגרת ו'), ובמקומות אחרים הם מכונים: "לב" או "נפש בהמית" [יתכן שיש הבדלים מסויימים בין השמות, שמתיחסים לקומות שונות בחניון החשוך].

רבדים פנימיים אלה קיימים אצל כל אחד ואחד. הם אינם ניכרים תמיד כלפי חוץ, וכמו שנאמר (שמואל ט"ז ז'): "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב". אבל יש מצבים בהם מתגלה משהו מן הפנימיות, וכמו שמבואר במאמרם ז"ל (עירובין ס"ה ב'): בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו, בכיסו ובכעסו. גם ביתר המצבים, בעוד הפנימיות חבויה, אין לטעות ולחשוב שהשפעתה שולית וזניחה. המציאות מוכיחה שהשפעת הלב על ההנהגות שלנו היא עצומה – עד כדי כך שרוב ההחלטות שאנחנו מקבלים, נעשות בהכונת הלב.

לדוגמא, כל ענין בחירת בת זוג, בחירת הידידים והחברים והחברותות, ואפילו מקור הפחדים – והאהבות שלנו – הוא בלב הלא מודע (כמובן שאנחנו לא מרגישים את זה, כי השכל עושה רציונליזציה ומוצא צידוקים מלומדים כדי שנוכל להמשיך להחשיב את עצמנו כאנשי מעלה). כל מי שעובדה זו אינה  ברורה לו, מוזמן לעיין בטעמי מצות שוחד שם הרחיבו כל המפרשים ביסוד זה, או יתבונן על מיליארדי הדולרים אותם מגלגל עולם הפרסום, על ידי הצפת סטיקרים ושלטי חוצות, גינגלים ושאר פרסומות, שהמכנה המשותף שלהם – שהם לא מתיימרים לפנות לשכל הלוגי, אלא הם מכוונים את שיטות הפרסום שלהם למקום  הרבה יותר נמוך – לאותה נפש בהמית, והסיבה שכל מגמתם להשפיע דוקא שם, היא פשוט בגלל שהלב הוא זה שבאמת קובע ומשפיע על רוב דפוסי ההתנהגות שלנו!

ולכן כבעלי תשובה, שמנסים להשפיע על הלב, שהרי 'רחמנא ליבא בעי', עלינו להכיר אותו, כדי שנצליח למצוא דרכים אפקטיביות ויעילות.

ידידיה מאיר כתב בטור שלו על הרב שלמה וולבה זצ"ל, שנהג לספר, איך הגיע מגרמניה, שם נולד וגדל, אל ישיבת מיר שבליטא. המשגיח של מיר, הרב ירוחם ליבוביץ', ביקש מאחד הבחורים הותיקים, שיקרב את התלמיד החדש ויעזור לו לו להתאקלם כבן תורה בישיבה. "אתה יודע מה עליך לעשות"? שאל המשגיח, והבחור, שהיה בטוח שהמטרה היא למחוק כמה שיותר מהר את עברו של התלמיד החדש שבא מעולם ההשכלה הקר, ולהכניס אותו להווי הישיבתי התוסס, אמר: "בוודאי, צריך לעקור את הייקיות שלו". ענה המשגיח: "לא, להיפך, צריך לבנות על הייקיות שלו קומה נוספת", עכ"ל.

יש כאן מוסר גדול עבורנו. אנו מרגישים לפעמים שבנינו בנין גבוה, אבל חסרה בו הקומה הראשונה. זה מתסכל, כי זו הקומה האישית שלנו. ולא צריך להיות מהנדס גדול כדי להבין שבנין לא יכול לעמוד באויר. אז אולי הגיע הזמן לעצור קצת את המרוץ המטורף של בנינים באויר, ולהשקיע בהכרת היסודות שלנו, כדי שאוכל לבנות עליהם בנין של קיימא.

 

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', ואת הספר "בוסר המלאכים" על חינוך. ספריו זכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה.