אל תשליכנו לעת זקנה
כולנו מכירים את הפסוק המפורסם בספר תהילים, בו דוד המלך ע״ה התפלל: ״אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה״. כולנו אומרים את הפסוק בסליחות, ואביהו מדינה אף הלחין את הפסוק לשיר מרגש ומוכר. הפשט של הפסוק מובן, ובכל הקשר של בית אבות תמיד הפסוק צץ ועולה. לאחרונה התחדשו לי שני פירושים עמוקים יותר, ומאד רלבנטים לנו, בעלי התשובה.
זיקנה אינה רק ענין של גיל. זקנה היא מצב נפשי. מצב נפשי של עייפות, ליאות, התרפקות על העבר וחוסר התחדשות. זה מצב נפשי נורא, שגם צעירים יכולים ליפול אליו. אנשי חינוך מרבים לעורר שאם הילד לא קם בזמן, במקום לאיים, דאג שיהיה לו יום מלא אתגרים וחוויות חיוביות, שיהיה לו בשביל מה לקום. וזה נכון לא רק לגבי הנוער, אלא גם לגבי עצמנו. כבעלי תשובה, שחוו אורות כל כך גדולים, ואחר כך המשיכו בחיי שיגרה פחות רוחניים לכאורה, אסור לנו להתייאש מההתלהבות, להגיע למצב של זיקנה. אנחנו צריכים לשאוף להתחדשות תמידית, בתורה, בתפילה, במצוות, ביחס בבית, ביחס לילדים. רק לא להגיע למצב הנפשי הנורא הזה של זיקנה.
רבי נתן מברסלב מפרש כך את הפסוק. בספרו ליקוטי הלכות (ברכת הודאה ו לג), שיש יצר שענינו להחליש את האדם כאילו הוא זקן במעשיו, ועל זה התפלל דוד המלך אל תשליכנו לעת זקנה, כי צריך להתחדש בכל פעם מחדש, בבחינת וקויי ה יחליפו כח, להוסיף קדושה ודעת, שזה עיקר החיות.
הפירוש השני רלבנטי אף יותר לבעלי התשובה, ומוסיף נדבך נוסף בביטוי ״אל תשליכני״. הצייר המפורסם גדי פולק חידש לי אותו, והוא מתייחס לפירוש המילה זיקנה על פי פירוש רשי למילה זקן – קנה חכמה (ויקרא יט לב בשם הגמרא בקידושין). רק שיש כאן קושי נורא: החכמה היא דבר טוב, ולמה לבקש שלא להגיע למצב הזה?
אלא זה עומק הענין: כל תינוק שלומד ללכת, בהתחלה אמא שלו מחזיקה אותו שלא יפול. פשוט וברור שהיא לא תעזוב אותו, שלא יפול. פשוט גם שבהמשך, שכאשר התינוק ילמד ללכת, הוא יהיה חייב להתנסות ללכת לבד. אמא שלו תאפשר לו. וכך גם ינהג אביו כשילמד אותו לרכב על אופניים. זה שלב בלתי נמנע בהתפתחות של כל ילד.
גם אנו, כבעלי תשובה בתחילת דרכנו, עדיין זקוקים לסעד, ובשלבים הראשונים של התשובה אנו זוכים להמון סיעתא דשמיא, הרבה מעבר למה שבאמת אנו ראויים. למרות מיעוט ידיעותינו, מיעוט זכויותינו, מיעוט חכמתנו, הקב״ה מאיר בנו נקודה טובה ואומר ״בְּדָמַיִךְ חֲיִי״, ותומך בנו. זה שלב נפלא. אבל זמני. ההמשך הוא שאנו מתעלים וקונים עוד חכמה. ואז באופן טבעי, אנו פחות זקוקים לאור הגדול הזה, מגיע זמן לשלבים יותר חשוכים. ואז נצרכת לה התפילה של דוד המלך. אז מהדהדת לה התפילה, שגם בשלב שכבר נהיה מספיק חכמים, עדיין, אל תשליכנו. נכון שכבר לא תחזיק לנו את הידיים, נכון שתיתן לנו לפתח עצמאות, אבל רק אל תשליכנו, ככלות כוחנו אל תעזבנו, תן לנו את הכח והמודעות שאתה איתנו גם בשלבים האלה, הבאים עלינו לטובה.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.