6 נתונים מפתיעים שלא ידעתם על ציבור החוזרים בתשובה – מתוך מחקר חדש

סקר חדש בדק את מצב בעלי התשובה בהקשר תעסוקתי וגילה הרבה תובנות מפתיעות: על הגדרה עצמית, על שוני ניכר מהציבור החרדי והכללי באחוזי בעלי הבתים ובעלי הרכב, מצב התעסוקה, ועוד.

מכון ירושלים לחקר ישראל פרסם מחקר חדש שעשה אסף מלחי, שחקר את הקשר בין תשובה ופרנסה, או במילים יותר ישירות: את מצבם התעסוקתי של בעלי התשובה.

על פי סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש כיום 267,000 חוזרים בתשובה. זה מספר עצום, של מגזר שעד כה כלל לא נחקר מבחינה תעסוקתית, עד כמה הוא מממש את יכולותיו ואת כשרונותיו, עד כמה הוא מצליח להתפרנס בכבוד.

כדי לעזור למכון בעריכת המחקר התאגדו כמה ארגונים העוסקים בעולמם של החוזרים בתשובה, וגם אנחנו בעמותת ביחד סייענו להם ככל שהתבקשנו, כיון שזה מחקר חשוב ונצרך, שתוצאותיו יסייעו, בעזרת השם, לתקן כמה עוולות נגד ציבור זה שנכון לעכשיו מנוע מלקבל כל מיני פתרונות שיכולים לסייע לחסמים התעסוקתיים הייחודיים שלו.

כאן תוכלו לצפות במחקר המלא

האזינו לראיון שערכתי עם אסף מלחי לתכניתנו "בירורי תשובה" ברדיו קול ברמה
נגן אודיו

עיון במחקר, מגלה כמה נתונים מענינים. הנה כמה מהם:

1. מגזר נולד – 70% מגדירים עצמם כ'בעל תשובה חרדי'

%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%a4%d7%95%d7%92%d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94

בקרב החוזרים בתשובה שענו לסקר, 70% הגדירו עצמם כבעלי תשובה חרדים, 29% הגדירו עצמם כחרדים, ואחוז אחד השתמשו בהגדרות אחרות (חרד"ל, מסורתי או אחר).

אסף מלחי, עורך המחקר, מספר שכאשר הסוקרים החלו לעשות את עבודתם, הם שאלו את החוזרים בתשובה שהשתתפו בסקר איך הם מגדירים את עצמם, והשתמשו בהגדרות המקובלות בסקרים: חרדי, דתי, מסורתי, או חילוני. להפתעתם, רבים סירבו להגדיר את עצמם בהגדרות אלה. לא "דתי", לא "חרדי", וגם לא "בעל תשובה". הם בחרו בהגדרה חדשה: "בעל תשובה חרדי".

זה לא סתם ניסוח סמנטי. השטח זועק כאן משהו. זה פירות של תהליך שהבשיל, ומגדיר את עצמו בצורה שעד כה לא היתה שם. זה שלב התפתחות זהותי חשוב ! לא באנו רק להתבטל, ולא באנו רק לקבל. יש לנו גם בשורה. של חידוש, של התרעננות, של אחדות, של אמת. בדבר הזה יש לנו מה להגיד. ואנחנו לא נבטל את עצמנו ואת אישיותנו. המינון בן הקודש לחול אצלנו יכול להיות שונה מזה של החרדים. לא פחות תורני ולא פחות ירא שמים אפילו שאני גם עובד ואפילו שאני גם אקדמאי. יותר בריא, יותר מכיל. זו בשורה, חדשה, שמתבטאת בנתון כה מדהים בהגדרה העצמית בקרב הסקר.

2. 62% מבעלי התשובה עובדים לפרנסתם.

(הנתונים המלאים: 62% עובדים וזה מחולק כך: 56% בקרב הגברים ו-67% בקרב הנשים, בעוד אצל חרדים האחוזים הם 48% אצל הגברים ו-70% אצל הנשים).

רוב בעלי התשובה עובדים. למרות האורות, למרות הרצון ללמוד ולהשלים פערים, למרות הפיתוי והנוחות שבסטטוס האברכי או ההתמסרות לטיפול בבית, בעלי התשובה בסופו של דבר נאלצים למצוא זמן לעסוק בהשתדלות ולהתפרנס.

רק אחוזים מעטים מצליחים לא ללמוד מסיבות אידאולוגיות, ולהקדיש את זמנם ללימוד תורה או לטיפול בבית. זה נתון חשוב, בעיקר בגלל יתר הנתונים שיובאו בהמשך הסקר, שמראים איך למרות אחוז העבודה הגבוה, זה לא גורם לתוצאות דומות ביתר מדדי רמת החיים…

3. רק ל-24 אחוזים מבעלי התשובה יש דירה בבעלותם.

(הנתונים המלאים: 62% גרים בשכירות, 13% גרים בדירה בבעלות ההורים, ו-1% בבעלות הישיבה בה הוא לומד).

אצל חילונים ואצל חרדים, שיעור הבעלות על דירה הוא – 75%. זה פער משמעותי. הוא מלמד על מצב כלכלי בלתי יציב. יתכן שהוא גם מלמד על כך שהם לא עושים חשבון כלכלי יציב נבון מבחינת השקעה, מבחינת ראיה לעתיד.

יתכן שזה חלק מהאורות וההתלהבות של חוזרים בתשובה שממעטים בהסתכלות על עניני הפרנסה וההשתדלות בצורה ראויה. וכאשר מתאזנים ומתפכחים, עם הזמן, כבר מאוחר מדי כדי לחסוך או לרכוש דירה. זה נתון מדאיג וכואב, שגורם להרבה תופעות לואי כואבות בהמשך הדרך, והרבה השפעות, על מצב הזוגיות ועל ההצלחות בתחום חינוך הילדים (אם כי צריך לומר שהמחקר הזה לא התיימר לבדוק תחומים אלה). חוזרים בתשובה אינם פחות מוכשרים או מוצלחים, להיפך, הם אנשים אידאליסטים וערכיים, אך עם זאת – הם לא מצליחים ליישם את כשרונותיהם בתחום הכלכלי, ולעשות תכנון נכון של השקעות. אלה הנתונים.

4. בעלי התשובה מרויחים מעט. אצל 22% מהם ההכנסות של שני בני הזוג הם פחות מ-5000 !

(ואלה הנתונים המלאים: 6% עד 2000, 3% בין אלפיים ל3000, 13% בין 3000 ל5000, 16% בין 5000 ל7000, 19% בין 7000 ל-10,000, ו-16% מרויחים 10,000 ויותר).

מדובר כאן בסכומים קטנים מאד. גם ביחס לאוכלוסיה חרדית – זו רמת הכנסה נמוכה מאד, רמת ההכנסה של משפחה חרדית ממוצעת הוא 6200 ₪, ואצל חילונים – 12,300 ₪. זה מעיד, שוב, על חוסר השתדלות ראויה.

מה עושים עם זה?

כלפי חוץ יש כאן עבודה מערכתית להשוות את תנאיהם ולדאוג שהאפליה המתקנת לה זוכים החרדים, תהיה גם מנת חלקם, כי גם הם בכלל האתגרים והחסמים המשותפים.

אך מעבר לעצות כלפי חוץ, עד כמה ראוי לשלוחי הציבור החרדים לדאוג גם לבעלי התשובה (מה שעד עכשיו לא קורה), זה גם נקודה להתבוננות פנימית. איך דואגים לשתף את הלקחים עם החוזרים בתשובה הצעירים ומכינים אותם לחיים בצורה טובה יותר.

הקו החינוכי החרדי שבו מחנכים אך ורק לקודש, גורם לבעלי תשובה שמתחנכים כך להתרסק. הם מאמינים לכל מילה שאומרים המשגיחים או רבני המדרשות, מוסרים נפש, כפשוטו, גם כשכל אורות המצוקה מהבהבים כמו F16 שמתרסק, וגם כשבסופו של דבר הם נאלצים לצאת לעבוד, הם עושים את זה בשלב שבו כבר אין להם אפשרות לשפר השכלה והכשרה מקצועית. התוצאה: הם מרגישים זרים ומנותקים לתורה, וגם משתכרים הכי מעט שרק אפשר. משרות תורניות חסומות בפניהן (משגיח, ר"מ, דיין, משגיח כשרות וכו'), משרות כלליות מצליחות דורשות השכלה ונסיון שהם לא השכילו לשמר ולשפר, והתוצאה העגומה שהם עובדים, אך כשואבי מים וחוטבי עצים, במקום להיות מקצועיים ומצליחים בתחומם.

הסטטיסטיקות יבשות, אבל בשטח, ששומעים את הסיפורים, של משפחות כשרוניות שבמקום להאיר את העולם ולהיות גשר בחברה הישראלית של השראה וחזון, הם טרודות בקרב הישרדות בלתי אפשרי, עמוסים דקדוקי עניות שכל כך זרים להם, שכל כך מחדדים פערי שלום בית וכל כך מעצימים סיפורי נשירה בקרב הדור השני. גדולי ישראל צווחו כנגד הסכנות הללו, ניסו לעודד חוזרים בתשובה שלא להפסיק לעבוד, אך בשלב ההתלהבות רבים הם החוזרים בתשובה שלא הקשיבו לעצותיהם, והקשיבו לעצות של בעלי אינטרסים שלא השכילו לשמוע בקול גדולי הדור. זה לא סיפור פה סיפור שם, המחקר מראה כאן קו רציף של תופעה, בעלי תשובה כשרוניים, הכנסות נמוכות ברמה קיצונית.

5. מילה טובה לאשה החוזרת בתשובה. גושפנקא מחקרית להיותה גיבורה.

%d7%90%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%9c2

הסקר בדק כמה היבטים חשובים במקום העבודה, או שיקולים בבחירת מקצוע. יש כל מיני שיקולים חשובים, וכל אשה נדרשת להיות סופר-וומן, לתמרן בין כמה זירות בלתי אפשריות, וגם לעסוק בגידול ילדים, הרבה ילדים, גם להכין שבתות וחגים, וגם, על הדרך, להביא פרנסה הביתה ולממש את כשרונותיה. אתגר.

כמה כל שיקול חשוב לבעלות התשובה? זה בדיוק מה שהסקר בא לבדוק. הנשים התבקשו לדרג עד כמה כל שיקול הוא קריטי עבורן. ואלה התוצאות: עיקר מה שחשוב לאמא בעלת התשובה זה שתהיה לה אפשרות לטפל כראוי בילדים (64%). 40% הכניסו את המימוש העצמי כערך חיוני. ו-30% רואות חשיבות רבה לעבודה עם משמעות וחשיבות חברתית. שכר? חחח, זה כבר פחות חשוב, רק 23% טרחו להתיחס לזה כשיקול חשוב. גם עורך המחקר, אדם שאינו חובש כיפה נותר המום. זה רמת ערכיות חסרת תקדים. העדפה ברורה של המשמעות והשליחות, הנאמנות לתורה ולהלכה על פני שיקולי חול. אשריכן.

6. אידאליסטים. בלי בושה, וגם בלי שכר.

גם אצל הגברים אחוז האידאליסטים חסר פרופורציות. בעוד השיקול של שכר כשיקול חיוני לבחירת מקצוע גרם רק ל-18% מהנסקרים לענות בחיוב, ו'אפשרויות קידום' היה שיקול שדיבר רק אל אחוז אחד מהנסקים, 13% רצו עבודה עם משמעות וחשיבות חברתית. 23% רצו עבודה שמתאימה לכישורים שלהם, ו-67% לא מוכנים להתפשר על עבודה שאינה מתאימה לאורח חייהם הדתי. האידאליסטיות ממש מובנית. אך גם חוסר ההבניה של חשיבות הפרנסה וההשתדלות. שוב.

מסקנות

כמו כל סקר, גם אותו צריך לקחת בערבון מוגבל. המדגם כאן הוא מדגם נוחות ויתכן שלא מייצג באופן מדויק את עולם התשובה, ולמרות זאת, יש בו מגמות מענינות שראוי לתת עליהם את הדעת.

לנו בעמותת ביחד – תנועת בעלי התשובה בישראל, המאמר תרם המון. גם להבין את המערכות הציבוריות העומדות לפתחנו. עד כמה החסמים שלנו באמת דומים, מבחינה השקפתית, לאלה של החרדים, ועד כמה חשוב שנקבל את הסיוע שהם מקבלים. במחקר עצמו (עמ' 10) מתוארת האפליה הנוראה של חוסר הקבלה של החוזרים בתשובה לאקדמיה הנפרדת. פשוט לא נותנים להם. במקום לתת לאלה מהם שרוצים לרכוש השכלה אקדמאית, מה שיאפשר משכורת גבוהה יותר, מפלים אותם ולא מקבלים אותם כלל (גם במחיר מלא) למסגרות הנפרדות (מח"רים). במציאות זה גורם להם לא ללמוד במסגרות אלה (למרות שרבותיהם במקרים רבים מעודדים אותם לזה), כי הם לא ילמדו במסגרות מעורבות. להתקבע במעגל עוני, ולסבול מכל הצרות הנלוות. ניסנו, יזמנו, כינסנו ועדות, שום דבר לא עוזר. חברי הכנסת החרדים לא רואים צורך להרים את הכפפה, חברי הכנסת החילונים לא מתענינים בנו. רק אנחנו נוכל לעזור לעצמנו אם נתאגד, נתכנס, ונסייע זה לזה.

מצד שני, וזה עיקר השליחות, לעזור בגיבוש הזהות, בהדרכה נכונה. אין כאן חידוש. גדולי ישראל צווחו על כך לאורך כל הדרך. צריך לחזור ולהשמיע את קולם. להחזיר שפיות למערכת. השטח בשל ומפוכח, וכולם מבינים בשלב הזה שאף מושיע לא יבוא מבחוץ לסייע לנו. עלינו לקחת אחריות. ואני שוב חוזר לנתון הראשון של ההגדרה העצמית. ככל שבעלי תשובה יתגבשו, יקחו אחריות, יש כאן פתח של מהלך של בניה, של גשר בעם ישראל, של מגזר לא סקטוריאלי ולא אגואיסטי אלא מגזר שמחובר ואוהב, באמת, את כולם. וכדי שזה יצליח, צריך לעודד אנשים להשקיע בזוגיות, בחינוך, בשכל ישר, ובהכון תעסוקתי נכון ומתאים. באפיקי השקעה, פנסיה, רכישת בית. זה לא זלזול בבטחון ולא כפירה בהשגחה. כך הקב"ה מנהל את עולמו, עם טבע יציב, שצריך לא לזלזל בו, כדי לתת לו את מקומו הראוי ולא לגרום לכך שבטווח הארוך, נאלץ להשקיע את כל זמננו ומרצנו בקרב הישרדות, בשעות עבודה מרובות בשכר מצחיק. כי זה מה שקורה לנו כרגע. כמגזר. והמודעות לכך תיתן לנו את היכולת להיערך, ולסייע ככל הניתן לחוזרים בתשובה הצעירים להיערך כראוי.

 

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', ואת הספר "בוסר המלאכים" על חינוך. ספריו זכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה.